קומדיה רומנטית המבוססת על סרט הקולנוע עטור הפרסים ומתארת את חייו של המחזאי ויליאם שייקספיר, בסוף המאה ה-16, האמור לכתוב מחזה, נקלע למחסום כתיבה, חווה קשיים כלכליים ובעיות ביחסיו עם נשים. הוא מתאהב בוויולה דה לספס ומקבל השראה לכתוב מחזה בשם "רומיאו ויוליה". "שייקספיר מאוהב" הוא מחזה בדיוני, אך מופיעות בו דמויות היסטוריות ידועות נוספות כמו המלכה אליזבת והמחזאים כריסטופר מרלו וג'ון וובסטר. משפטים רבים ממחזותיו של שייקספיר נאמרים על ידי הדמויות וסצנות מתוך רומיאו ויוליה מוצגות על הבמה בחזרות שעורכים השחקנים וגם מתקיימים בחיי הדמויות בהצגה. מחזה מבריק ורב השראה על תיאטרון, על אהבה ועל מה שביניהם.

המחזה מתאר שש שנים בחייו של ארנולד, הומו יהודי-אמריקאי המופיע כדראג-קווין, והוא נכתב במקור כשלושה מחזות נפרדים: ”סופר מאצ'ו“ – שבו ארנולד פוגש את אד, ביסקסואל מתלבט; "פוגה בחדר הילדים" המתארת את ארנולד ומאהבו הצעיר אלן במהלך ביקור טעון אצל אד ובת זוגו לורן; ו"זכות קדימה לאלמנות וילדים" שבה ארנולד נקלע לעימות הדרמטי הבלתי נמנע עם אמו בעוד הוא ממתין להשלמת אימוצו הרשמי של הנער בן ה-15, דייוויד, כבנו.

פילומנה נדהמת לגלות יום אחד שבן זוגה האהוב לחיים, דומינקו סוריאנו, שגאל אותה לפני עשרים וחמש שנה מעולם בתי הבושת, מבקש עתה להתחתן עם בחורה אחרת – נאה ועשירה ובעיקר צעירה יותר. פילומנה אינה מאבדת את עשתונותיה נוכח האפשרות כי תושלך לרחוב, ומביימת את גסיסתה. על "ערש דווי", היא מבקשת למות בכבוד כאשתו החוקית של דומינקו, והוא מתפתה. כאשר מבין כי נפל ברשתה של פילומנה, הוא מנסה להשתחרר מכבלי הנישואין, אלא שאז מביאה פילומנה שלושה גברים צעירים ומספרת לו כי אחד מהם הוא בנם המשותף. אבל מי מהם – זאת יידע רק אם יישא אותה לאישה.

קומדיה אנושית, שנונה, חמה ותוססת על גבולות האהבה החוקית והתשוקה האסורה

"אני לא משוגע. יש אמת. ויש עובדות. אין אלטרנטיבה לעובדות! חופש הוא החופש לומר ששתיים ועוד שתיים זה ארבע. כי זה נכון. שתיים ועוד שתיים זה ארבע. שתיים ועוד שתיים זה ארבע". (מתוך המחזה)

עיבוד חדש ועכשווי ליצירתו הקלאסית הדיסטופית של ג'ורג' אורוול שהפכה בימים אלה רלוונטית מתמיד.

ב-8 ביוני 1949, פרסם ג'ורג' אורוול את הרומן המכונן שלו, שעוסק בחברה עתידנית השבויה במבטו הבוחן בכל רגע של "האח הגדול". החזון הספרותי של 1984 היה עולם השרוי במלחמה בלתי פוסקת, מעקב ממשלתי צמוד בכל מקום ובכל עת ושטיפת מוח מתמדת של האוכלוסיה.

בעידן של "פוסט אמת", של הרהורים וערעורים על דמוקרטיה, של סיסמאות כאלטרנטיבה לעובדות; הדליפות מוויקיליקס והגילויים של אדוארד סנואודן, היצירה "1984", הפכה לרלוונטית מתמיד ומעוררת השראה.